אינה נגבית מיורשים אפילו יתומים גדולים דאלו היה אביהן חי היה טוען פרוע וטענין ליתמי מה דהיה אבוהן מצי לטעון ואין עליהם שבועה שלא פקדנו אבא כי הוא רק שבועה ליטול כשהם באים לגבות מאחרים והאחר טוען שאינו חייב אבל כשהן נתבעין לפטור לא תקנו חכמים ועיין לעיל סימן ס"ט במ"ש רמ"א אם יש רגלים לדבר אם יכול להשביען אף לפטור ואם טוענים ברי שהיורשים יודעים שאביהם לא פרע הרי עליהם היסת כשארי תביעות:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.