ראובן שמת עיקר הפי' כמ"ש הש"ך ובעל מעדני מלך בב"ב דהב"ח יראים אם יקבר ויהיה הוצאות קבורה מן עזבון לא יהיה סיפוק אחר כך לפורעם ולא יהיו יכולין להוציא מיורשים כמ"ש בא"ע סימן קי"ח ושורת הדין שהם יקבלו פרעון והוא יקבר מצדקה ולכך רוצים לעכב הקבורה כדי שראשון יהיה פרעון חובם ואם יהיה מותר יקבר בו אבל תחילה יגבו הם חובם ולא יהיה נקבר משלהם. וזהו נכון ולכך קאמר אם הוא קרוב היינו אחד מז' מתים שעליו מוטל הקבורה וכיון שעליו מוטל הקבורה אינו רשאי לנוול ולכך לא קשיא דהא דפסקינן בא"ע דאשה יכולה לעכב הקבורה דעליה דאשה אין חיוב בקבורת בעל' וקרוב מיירי כאן מי שמוטל עליו לקוברו והנה הגאון חכם צבי בשו"ת שלו סימן ס"ה ביקש לפרש דמיירי דיורשים אלמים ואח"כ קשה להוציא מתחת ידם ולכן יכולים הב"ח לעכב עד שישלמו. ודברים אלו אין להם שחר כלל לעכב קבורת המת בשביל שבנים אכלו בוסר והם אלמים שיני אבו' יאכלהו שיהיה מעוכב קבורתו מבלי ימצא קבר ומה יעשה המת המוטל כאבן שאין לו הופכין ונפקד עון בנים על אבות ונשתקע הדבר ולא נאמר:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״ז, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.