שהרי אין בעל חוב נוטל בראוי והש"ך כתב די"ל דנוטל בראוי רק כאן הדין מ"מ אמת משום דיטענו היורשים אנו במקום אבוה דאבא קאתינא. ולכן כתב הש"ך דהוי ספיקא דדינא ועיין תומים דבררתי הנ"מ בין הנך תרי דיעות ובררתי מתוך דברי תוס' דהיכא דלא כתב לב"ח דאקני לכ"ע אין גובה מהראוי גם העליתי לדינא דהעיקר כפסק הש"ע ורמ"א דאין ב"ח נוטל ראוי בשום פנים אפילו בזמן הזה דתקנו גאונים לגבות מטלטלין ע"ש באריכות ושכר פעולה דעת הסמ"ע דאין ב"ח גובה והש"ך חילק בין ב"ח לכתובה דב"ח גובה ולא כתובה ועיין תומים דהדין עם הש"ך אך לא מטעמיה ע"ש. ודין שטר חוב זה עיין מה שכתב בא"ע כי שם מקומו:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״ד, ל״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.