שירצה ועיין תומים דאם יש ללוה כל שדותיו זיבורית א"י לדחותו משדה לשדה ויכול המלוה לומר שדה זו אני חפץ דה"ל לגביה הואיל ונותן עיין בו כמו בינונית ואם גילה הלוה דעתו ואמר אם אתה חפץ בשדה זו של בינונית שלם לי כיוקרא דלקמיה עיין תומים דזה תליה במחלוקת הרא"ש ותוס' שהוא סברת מחבר ורמ"א דלרמ"א צריך ליתן לו משא"כ לדעת מחבר ואם שדה זו בינונית שרוצה הוא סמוך למיצר שדה שלו עיין תומים דכתבתי לדעת המחבר לקמן סימן קע"ד דכופין על מדת סדום לפלוג אחד מיצרא כופין ללוה וכן בתובעו זיבורית טפי פורתא ואף הרמ"א מודה דא"צ לגילוי דעת דיתן לו ביוקרא דלקמיה:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״ב, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.