אורים ותומים, אורים · סימן א׳, ב׳

הודאות והלוא' רש"י פ"ק דסנהדרין והטור פי' שתובע אותו בעידי הודאה והלואה שתובע אותו בעדים שהלוה לו בפניהם וכ' הפרישה וסמ"ע ה"ה בלי עדים כלל לענין שבועת היסת אלא דבזמן תקנה לא היה עדין היסת ע"ש ולא הועילו דמ"מ א"צ לעדים רק דתבעו בנ' והודה במקצ' דיש כאן ש"ד וע"ש ברש"י רק צ"ל דס"ל לרש"י והטור דכיון דהיה תקנת חכמים מפני ת"ה שלא יגברו בעלי זרוע אילו לא היה חשש דיהיה עדים והוא יחזיק בשל חבירו ולא יהיה סיפוק ביד ב"ד להוציא בשביל מה שהלוהו בינו לבין עצמו לא היו מתקני' דאין כאן ת"ה דהוא הפסיד לנפשו דסמיך אהימנות' ומי יעץ לו כן וכבר אמרו גורם קללה לעצמו אבל עכשיו דתקנו בשביל הודא' והלואה בעדים תקנו לכל מילי יהיה ש"ד ודרבנן מבלי הבדל: