אורים ותומים, תומים · סימן ס״ז, כ״ב

אלא ע"ג קרקע עיין בסמ"ע שכתב כי רש"י נתן טעם כי לא שכיחי להלות למי שאין לו קרקע ולמילת' דלא שכיח לא תקנו חז"ל. ויש לדקדק לרש"י א"כ אם היה לו קרקע בשעה שלוה ובעת כתיבת פרוזבול לא היה לו קרקע יכתבו מ"מ פרוזבול דהא בעת הלואה היה לו קרקע וצ"ל דגם זה ל"ש דמי הוא זה שיקנה קרקע המשועבדת לב"ח וא"כ אם בעת הלואה היה לו קרקע מסתמא גם בעת פרוזבול יש לו קרקע אך תינח מלוה בשטר מלוה ע"פ מא"ל דלמה לא יקנה הא מלוה ע"פ לא טרפי וצ"ל באמת אפשר לרש"י מלוה ע"פ לא תקנו פרוזבול וכן משמע בבעה"ת שער מ"ה ח"א דין טו"ב מ"ש בשם ר"י אלברצלוני ז"ל דבעינן למלוה קרקע כדי לקנותו לב"ד ואגבן השטרות כמבואר להדיא שם ש"מ דליתא במלוה ע"פ: ודוחק לומר ברש"י הנ"ל דס"ל הואיל ורוב הלוחות הם בשטר לא חילקו חז"ל וקבעו פרוזבול אפי' במלוה ע"פ אבל מ"מ יפה כתב הרמ"א בסעי' י"ט דמהני אפילו למלוה ע"פ והסמ"ע כתב בס"ק ל"ט דלא קמ"ל כלום ומילתא דפשיטא דהא א"צ למסור גוף שטר ולפמ"ש טובי קמ"ל. אמנם הר"ש בשביעי' נתן הטעם בשיש ללוה קרקע כגבוי דמי ואפי' כל שהוא דאין אונאה לקרקעות. וכתב הר"נ נ"מ בין הנך תרי טעמים אם בעת כתיבת פרוזבול היה לו קרקע ואח"כ בעת שמיטה מכרו לרש"י מהני אבל להר"ש לא מהני וצ"ל דס"ל דאף דיכול לגבות ממשעבדי מ"מ אפשר דלא אמרי' כגבוי. רק בב"ח דבמשעבדי מחוסר מעשה רבתי אבל בב"ח א"צ רק לתובעו ללוה תחילה או דלא פלוג בין מלוה ע"פ למלוה בשטר דאל"כ אפילו ל"ל בעת פרוזבול רק בעת הלואה יהני דהא ה"ל כגבוי דיטרוף ממשעבדי והניח הדבר שקול בלתי הכרע. וי"ל הא דתנן פרוזבול מוקדם כשר דהורע כחו של מלוה בעל הפרוזבול ולשיטת רש"י כפמ"ש הר"נ יש כאן חשש פיסול דהוא הלוה היה לו ניסן קרקע ובאייר מכר והוא המלוה עושה באייר פרוזבול ולא מהני לגבי הלוה הזה דהא אז אין לו קרקע וכשהם מקדמים לניסן ואז היה לו קרקע ויוכשר הפרוזבול שלא כדת ויוציא ממון מהלוה שלא כדין אבל לפי' הר"ש ניחא דהא פרוזבול כותבין קודם שמיטה והוא צריך להיות לו קרקע מתחילת כתיבת פרוזבול עד שמיטה ועד בכלל ותו ליכא חששא. ודוחק לומר דאין כותבין פרוזבול עד שידעי הכותבי פרוזבול דיש ללוה קרקע וא"כ אם נעשה באייר והלוה כבר מכר קרקעו לא יכתבו פרוזבול. דזה דוחק הוא מוסר סתם כל שטרותיו לב"ד ואפי' הן ברומי מהיכן ידעו ב"ד מי הם לוים שלו ואם יש להם קרקע או לא ולכן נוטים הדברים לדברי הר"ש כנ"ל. ובלימוד הישיבה לחדד התלמידים אמרתי דזהו כוונת התוס' גיטין דף ל"ו ד"ה אלימי וכו' דכתבו דר"ת כתב פרוזבול דא"צ ב"ד רבינא ור"א וכדומה וכו' תנן במס' שביעית פרוזבול מוקדם כשר וכו' ופי' המשנה ולא נודע שייכת וענין הדברים זה לזה בחד דיבור ואין לו ענין במ"ש קודם ומה ביקשו תוס' במשנה זו. ולפי הנ"ל י"ל דוודאי לרש"י היה פרוזבול רק תקנת חכמים בלי טעם רק מכח הפקר ב"ד א"כ י"ל דוקא ב"ד הסמוך וכדומה דאלימי לאפוקי ולהפקיר ממון וכח ב"ד יפה. אבל לשיטת הר"ש היה טעם בדבר דה"ל כגבוי ואין אונאה לקרקעות ושעבודא דאורייתא ועיין מש"ל בריש סימן בדברי מהרי"ק וא"כ דיש לו טעם וסמך וא"צ ממש לטעם הפקר ב"ד א"כ כל ב"ד מומחה בדורו יכול לכתבו רק לא ב"ד של הדיוטות שלא יזלזלו במילת' דשביעית וכמ"ש המפרשים. וא"כ דברי תוס' משולבי' כפתור ופרח דהוכיחו דעיקר כטעם הר"ש והיינו משום דתנן פרוזבול מוקדם כשר וש"מ כר"ש וכהנ"ל וא"כ יש טעם לפרוזבול וא"צ ב"ד סמוכים ויפה עשה ר"ת שהנהיג בדורו לכתוב פרוזבול וא"ש: