אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, ס״ה

ויש חולקין וכו' הרב הש"ך האריך להכריע כדיעה א' דעד עולם אין להם אונאה אפילו מכר שוה מנה באלף ולא אדון אנכי להכניס ראשי בין הרי' הגדולים אבל מ"מ אילו הייתי כדאי להכריע היה דעתי נוטה כדעת הי"ח בלי פקפוק כלל. כי תחילה נאמר בדברי הרמ"א עצמו דכתב דוקא ביותר ממחצה הוי ביטול מקח אבל עד מחצה ומחצה בכלל קיים המקח. והסמ"ע דעתו דלא עד בכלל עד מחצה ולא מחצה אולם הש"ך לקמן בסי' רכ"ז סכ"ט הסכי' לרמ"א. וכן האמת נכון כי אף עפ"י שהרא"ש לא כתב כן מ"מ הואיל ותו' בקדושין נסתפקו ובבבא קמא פרק קמא כתבו להדיא דבעינן יותר מחצי ובזו אתי' לישנא דגמרא מכר שוה מנה במאתי' על בורי' ואין צריך לומר לאו דוקא א"כ למה נימא כן ובפרט דהא רבי' חולקים וס"ל דלא הוי ביטול מקח לעולם א"כ כ"כ דממעטין במחלוקת ממעטינן. וכן כתב הרז"ה לב"מ דוקא יותר מחצי הוי אונאה וכ"כ ריטב"א בב"מ. וכן נראה דהא אמרינן כתובות דף ק' ע"ב לרשב"א דס"ל דב"ד דמכרו וטעו בשומא מקחן קיים שכחן יפה עד כמה ואמרינן עד פלגא ופלגא בכלל כמבואר שם בגמ' וא"כ אם בשארי בני אדם רק מקחן קיים אם מכרו שוה ק' בקצ"ט ולא יותר מה ראו חכמים ליתן לב"ד כח יותר בדינר א' ולמה לא השוו מדותם שיהיה כח ב"ד כאלו מוכר אדם שלו ומה יתן ומה יוסף להוסיף בכחם דינר אחד זהו מהנמנע אלא ברור דהשוו מדתם לכל אדם וכן הוא בכולם וזה נכון. והנה ברמב"ם הל' מלוה פי"ב הלכה י"א בב"ד שהכריזו כראוי ומכרו שוה מנה במאתים מאתים במנה מכרן קיים וכתב המ"מ בשם רמב"ן דוקא מנה ומאתים הא אם ביותר דמכרו במנה שוה מאתים ואחד חוזר ולא מבעי' לדעת הכ"מ שם דדעתו כדעת הסוברים דיותר מפלגא הוי ביטול מקח ואמרו חכמים כן בב"ד שהכריזו דא"כ הדבר מבואר כמ"ש רמ"א דוקא ביותר מפלגא הוי ביטול מקח אלא באמת לבבי לא ידמה דס"ל לרמב"ן כן דא"כ לא ה"ל להרב מ"מ מעתיקו אדברי רמב"ם כאלו אין ביניהם מחלוק' והא הרמב"ם ס"ל כדעת הרי"ף דלעולם אינו חוזר ועוד במלחמותיו פ' הזהב השיג על הרז"ה ודעתו להדיא כרי"ף ולכן נראה דעתו דאין לב"ד רשות יותר מכפי סתמא דדעת האדם לקנות קרקע ואמרינן בערכין דף כ"ג הפודה שדה שיש עליו חוב או כתיבת אשה אין פודה עד כדי דמיו בכפל כגון אם היה שוה מנה וחובו קצ"ט פודה אבל מאתים אינו פודה והביאו הרמב"ם הל' עירכין פ"ז הלכה ט"ז להלכה ונתן הראב"ד הטעם משום דאין אונאה לקרקעו' עד פלגא והכ"מ נתן ברמב"ם טעם שאמדו חכמים דעתו של אדם שלפעמים קונה קרקע כפלים בדמיו אבל לא ביותר ולכן ס"ל לרמב"ן בכדי שדעת האדם ליקח נתנו חכמים כח ב"ד אם טעו אבל ביותר שאין כן דעת האדם לא נתנו חז"ל כח לב"ד אבל עכ"פ נלמוד דירדו חז"ל לדעת האדם דקונה לפעמים כפל בדמיו א"כ למה נימא במקום דמיעט התורה מאונאה דיהיה ביטול מקח בדבר שדרך בני אדם ליקח כן דהא דרך אדם ליקח ק' בר' ואתה תאמר בלקח כן יש בו ביטול מקח וא"כ אף זו אין דרך בן אדם וכמ"ש דודאי לדעת זו דס"ל עד פלגא יש ביטול מקח דלא אמרינן כטעמו של הכ"מ דנדחק לומר כן ברמב"ם דס"ל לעולם הוי ביטול מקח רק אמרינן כטעמו של ראב"ד דהוי ביטול מקח וזהו לאות אמת דפלגא בכלל מקחו קיים. וכן דעת הראב"ד להדיא. ומ"ש ירושלמי על משנה מכרה שוה מנה בר' או שוה ר' בק' ותבטל המקח ומוקי לי' ר"י בהוקרה והוזלה ש"מ דבכה"ג הוי ביטול מקח י"ל דס"ל לירושלמי דע"כ המשנה דלא נחית כאן לדקדק ענין הטעות כמו דלקמן בב"ד שעשו הכרזה ומכרו שוה ר' בק' וכו' דנחית להודיע טיב הטעו' בלא הכרזה שתות ובהכרזה אפי' ק' בר' ודאי בדקדוק נקט ודוק' קתני אבל לעיל דנחית להודיע למי הפחת והשבח אם ליתומי' או לאלמנה לא נחית התנא לדייק כולי האי ואיירי דיש טעות יותר מפלגא דאי ליכא מה קמ"ל במכרה שוה מנה במאתים דהוא ליתומים הלא כך שורת הדין דאין בו ביטול המקח והרי זה כאלו מכרה בשוי' א"ו דלאו דוקא ואפילו ביש ביטול מקח מ"מ הכל ליתומים והיינו בהוקרו וכו' ואפילו נימא דאין כאן דעת ירושלמי מ"מ גמרא דידן עיקר דס"ל מנה בר' אין בו ביטול מקח כדאמר ר"נ בפ' המקבל. ולא קשה דא"כ דלא ניזול בתר תלמודא דמערב' מנלן הך דביותר מפלגא דוקא ה"ל ביטול מקח מנלן גבול זה הא בגמ' נאמר סתם ביטול מקח יש להם. דהא מפרשי הא דפרכינן עד כמה ואמרינן עד פלגא ומפרשים דלא על מילת' דר' יהודא לבד שאל רק על כל השנוי במשנה אלו דברים שאין להם אונאה כמה וכמ"ש מפורשי' וכן מהך שמעתי' דעירכין הנ"ל מוכח כן ולכן ברור כדברי רמ"א וכמ"ש הש"ך לקמן: ואחרי שבררנו כן לא ידעתי מה סברא דחוקה יש בדעת הלזה דהא מצינו בגמ' להדיא דס"ל לר' יוחנן ביטול מקח יש להם וכן קאמר ר' נחמן בעצמו בשם ר"א דביטול מקח יש להם ולא מצינו ממש חולק כי אם הא דר' נחמן בפרק המקבל גבי מכר שוה מנה במאתים ואם אמרינן כהנ"ל בכה"ג לכ"ע אין ביטול מקח אין משם סתירה לדברי ר"י ור"א ומהכ"ת לא נפסוק כן ומה שהקשה הש"ך דמה בכך בהא דמכר שוה מנה בר' סבר מיני' מצי אמר לתקוני שדרתיך וכו' א"ל מר קשישא וכו' הכי אמרי נהרדעי משמי' דר"נ אין אונאה לקרקעו' ואי איתא הל"ל הך מילתא בזבין שוה ק' בר"א דלא שייך בי' מילתא דר"נ אי מצי אמר לתקוני וכו' וכן ראיתי קושי' זו בס' א"ז במחברי'. אך באמת לא ק"מ כי כבר הקשו התו' בכתובות דף צ"ט ע"ב ד"ה ה"ג ע"ש דמה צורך למילת' דר"נ הא משנה היא אלו דברים שאין להם אונאה קרקעות ותי' דה"א בשליח יכול לומר לתיקוני שדרתיו וכו' וקמ"ל מילתא דר"נ דאמר למילתי' בשליח דבבעה"ב מה קמ"ל משנה היא וא"כ ודאי בדבר שאף אם לקח בעה"ב יש בו ביטול מקח פשיטא דיש ע"י שליח וכי אלים יד שליח מיד בעה"ב גופי' דיכול לבטל המקח ומכ"ש שליח ומה צורך לענין לתקוני וכו' רק כל השאלה במקום דאם לקחן הבעה"ב דלית בי' משום ביטול מקח אי ע"י שליח יכול לבטלו דנימא לתקוני וכו' וע"ז מביא ראיה דאר"נ אין אונאה לקרקעות והיינו ע"י שליח כמ"ש התו' ולק"מ דא"א לומר למילת' בנתאנה ביותר מפלגא דא"כ אף בעה"ב חוזר ומכ"ש שליח וא"צ לפנים כלל. וא"כ כמעט דבריהם מוכרעים בש"ס ומה"ת לחדש פלוגתא וכן נוטי' דברי רש"י בגיטין דף ל"ז דפי' דקרקע כל שהוא נכתב עליו פרוזבול דראוי לגבות כן פעמים הרבה וכו' ולא פי' כפירשב"ם דאין אונאה לקרקעות אלא משום דביתר מחצי יש ביטול מקח. ואף דבאמת יש לדחות דרש"י לפרש טעם במשנה מילתא דפסיקא נקט דשוה לכל המ"ד דהא הך דאין אונאה לקרקעות אין מספיק לשיט' ר' יוחנן דס"ל ביטול מקח יש לו וכי יפלוג אמשנה דקרקע כל שהוא כותבין עליו פרוזבול. ובהכי מיושב דברי הר"ע ברטנורה דכתב בפיאה טעמו של רשב"ם ובשביעית טעמו של רש"י דלהלכה ס"ל כהרי"ף ורמב"ם ולכך בפיאה פירש כך אבל בשביעי' כי שם מקום המשנה תפס הפי' דשוה אף לר' יוחנן כנ"ל. אך עם כל זה דעתי נוטה שרש"י ס"ל כן מדלא שם זכר לדברי רשב"ם. ולכן מידי ספיקא לא נפקא על כל פני' כמ"ש מהרשד"ם. שוב ראיתי בירושלמי ולענ"ד גם דעת ירושלמי כמ"ש דבירושלמי שאל על שוה מנה במאתים והלא בטל המקח ומשני כשהוקר' ועל שוה מאתים במנה לא שאל ולא משני כלל כשהוזלה כגי' התו' ואדרבא משמע בירושלמי דזה ניחא אבל ס"ל לירושלמי כשאמרו שוה אין מדקדקין בשומא כ"כ וא"א לצמצם ולעולם שוה בפחות קצת וכמו שאמרו הוא וחומשו מחול על מעות ראשון שא"א לצמצם ולכך שוה ר' ומכרה בק' א"כ אין כאן ביטול מקח דודאי באמת שוה בפחות קצת מר' והרי לא הוי עד פלגא אבל שוה מנה ומכרה בר' אם אין שוה כ"כ הרי כאן אונאה יותר מפלגא ולכך שאל דהוי ביטול מקח וא"ש ודוק: