אורים ותומים, תומים · סימן ה׳, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וי"א אם עברו וכו' זהו דעת רשב"ם דיליף לי' מירושלמי סנהדרין וז"ל דנין ביום וכו' מנלן דכתיב ושפטו העם בכל עת ואית קרא לשעבר אלא אם טעו ודנו בלילה דיניהם דין וכו' עכ"ל ומזה יליף רשב"ם דינו והתו' בפ' מצות חליצה כתבו דהקושיא אינו מובן אלא צריך להפוך דמתחלה אמר שאם דנו בלילה בטעות הוי דין וע"ז קאי הקרא ושפטו וכו' וע"ז פריך ואית קרא לשעבר הרצון וכי ידבר הקרא בעברו וטעו ועשו שלא כדין. ולכך חזר בו ומוקי לי' בג"ד דכשר בלילה כסוגיא דגמ' דידן. וא"כ ליתא לדינו של רשב"ם ועוד טעם אחר דאף דנימא כן ס"ל לירושלמי כיון דסוגי' דגמ' דידן מוקי לי' לג"ד בלילה דברי תלמוד שלנו עיקר. ועוד הקשו עליו מהך דפ' מצות חליצה דאמרינן לר"א חלצה בלילה פסולה משום דלתחלת דין מדמי לי' ולדברי הרשב"ם הא גם זה בדיעבד כשר. ונראה ליישב דבקרא דפ' יתרו כתיב ב"פ ושפטו את העם בכל עת א' באמירת יתרו לברר דיינים ואמר ושפטו וכו' ואח"כ במעשה שעשה כן משה ושפטו העם בכל עת ועל הך א"ש דכתיב ושפטו בקמץ ולא כתיב ישפטו דהתורה אמר דכך עשו דשפטו העם בכל עת זולת דבר קשה דהביאו אל משה אבל על ושפטו הראשון שאמר יתרו דפי' שישפטו כאשר יברר אותן משה כמ"ש רש"י וידונון א"כ אם לא נאמר ושפטו לשון עבר ה"ל למימר לשון להבא וישפטו בכל עת ולא בלשון עבר וע"ז משני דלכך כתיב בהך לישנא להורות דאי טעו ושפטו בכל עת אפילו תחלת דין דכשר. אמנם הא דילפינן דג"ד כשר ילפינן מן ושפטו העם בכל עת שני'. וא"ש דלא תיקשי תרתי ל"ל אלא חד לג"ד וחד לענין אם טעו ואין כאן סתירה לדברי תלמוד שלנו כלל. מה שהקשה הרמב"ן מפ' מצות חליצה ג"כ לק"מ דכיון דחליצה דמי לתחלת דין ומהתורה בעי דוקא יום א"כ הוי כאילו נכתב בחליצה שיהיה ביום וא"כ אף דבדין בטעה כשר מ"מ בחליצה כתיב ככה דכל מעשה באיש מעכב כמבואר במשנה וא"כ אף זו מן המעכבים. אף דבדינים בדיעבד כשר ולק"מ. ויש קצת ראיה לדברי רשב"ם מהא דטרח רבא בסנהדרין דף פ"ז ע"ב למצא בד"מ מחלוקת שהיה הזקן ממרא מחולק עם ב"ד הגדול שיהיה זדונו כרת וכו'. וקאמר מחלוקת בין ר"א לשמואל שהוא מחלוקת אמוראין ולא קאמר בפשוט בהך פליגתא דר"מ וחכמים שדנו גמר דין בלילה והוציאו ממון בפסקם ונתנו לבע"ד והוא קידש בו אשה לר"מ הוי גזל ולרבנן הוי ממון מעליא. א"ו דזהו בדיעבד לכ"ע הוי דינו דין. ומדר"מ בגמ"ד נשמע לחכמים בתחילת דין. ויש לדחות דהא הוא ביקש ליישב הבריית' אליבא דר"מ עיי"ש:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.