אורים ותומים, תומים · סימן ה׳, ב׳

אין דנין בע"ש וי"ט. כתב הסמ"ע בשם הר"ן דוקא לדון אבל לקבל טענות ולפסוק אחר שבת שרי. ולא ידעתי למה כתבו בשם הר"ן כי הם דברי תו' ורא"ש והטור בא"ע סי' ס"ד דכתבו מה שנהגו האידנא לכנוס ביום הששי משום דאין לנו ב"ד קבועים ומי שיש לו עסק מקבץ שלשה ומסדר טענתם לפניהם וזה יכול לעשות אפי' בשבת. ואם כן כ"ש בע"ש כמו שנראה דהטור כתב שם דנשאת בכל יום וכאן פסק דאין דנין בע"ש אלא דהטעם שכתב' בשבת מכ"ש בע"ש. אלא דיפה תמה לכאורה בעל ש"ג בפ' ז"ב דע"כ יש גם צד שכנגדו לפני ב"ד דאיך ישמעו טענות א' בלתי חברו שמוע בין אחיכם כתיב ואם כן הא יש חשש דשמא יכתבו הטענות. וצ"ל דלא כסמ"ע דכתב דחוששין שיכתבו הטענות כי זה לא חיישינן רק שמא יכתבו הפס"ד וכ"כ רש"י להדיא בביצה ולא כתב דיכתבו הטענות ואם כן כיון שאין שומעין רק הטענות ליכא חששא כלל. ואעפ"י שהתו' כתבו דגם בד"נ יש חשש שמא יכתבו ואילו התם לא כתבו פס"ד לק"מ בד"נ הוצרכו לכתוב דברי מזכין ודברי מחייבין כמבואר במשנה ופשיטא דיש חשש כתיבה אבל בד"מ דא"צ לזה דהוא יכול לחזור מזכות לחובה כ"ז שלא גמרו הדין ליכא חשש כתיבה. אך מ"מ פקפק בעל ש"ג איך אפשר לקבל טענות בשבת איך יטענו בשבת מילתא דממון הלא הוא בגדר ממצוא חפציך וכו' וצ"ל לדבריו אף דבגמ' קחשבו למצוה ופריך מצוה קעביד ולפי' ר"ת בדליכא עדיף מיניה מותר לדונו מ"מ שם אפשר דכבר טענו מע"ש וא"כ לגבי דיין הוי חפצי שמים אבל דיטענו בע"ד בשבת טענתם בדבר ממון הא חפצי רשות הוא. ונראה דבאמת אם היה המשפט כבר למתמול שלשם פשיטא דאסור אבל אם נתחדש עכשיו בשבת והוא צורך שעה היום דאפשר דלמחר ילמוד טענות שקרים וכדומה מותר בשבת דכמה דברים כה"ג התירו בשבת ולכך מותר לטעון ט"ב בשבת דבשבת בעל וא"כ לא היה אפשר לו לטעון מקודם וגם אם יתמהמה יתקרר דעתו והיא תלמוד לשקר לומר מוכת עץ אני וכדומה ולכך מותר לסדר טענותיהם בשבת. וכתב הסמ"ע דאף דיכולים לקבל טענות בע"ש מ"מ אין יכול לכוף לשכנגדו שיבא לב"ד וכדאמרינן אין מזמנין לא בע"ש ולא בעי"ט. וקשה לדבריו עדיין קושי' הר"ן במקומו איך נושאים בה' בשבת הלא למחר א"י לבא לב"ד ואי דיבא לסדר טענתו הלא א"י כי אם במעמד האשה כהנ"ל דשמוע בין אחיכם כתיב ומהיכי תיתי תבא היא לב"ד כיון שאינה מחויב' והיא תרצה שיתמהמה הדבר כדי לפייסו ולקרר דעתו בשביל חשש זה היה עיקר תקנה להנשא בד'. ולכן נראה בדבר שנתחדש בע"ש ולא היה אתמול והוא צורך שעה אף מזמנין וכופין לבא לב"ד לשמוע הטענות ולכן ט"ב שנתחדש היום לאחר בעילה ואין להמתין פן יקרר דעתו מזמנין והראיה הא דקי"ל אין מזמנין בימי ניסן ותשרי אם כן אף אשה לא תנשא לא בחודש ניסן ותשרי א"ו בכה"ג דהוא צורך שעה ולא היה אפשר לדון בו מקודם דנין וה"ה בע"ש וע"יט דבהדדי קתני ליה בגמרא בפ' הגוזל ע"ש: