אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ט, י״א

ותשלום השלשה ביד בנו אחר שהגדיל אין מוציאין אותו מידו וכו' תמהני על המחבר שסתם הדברים פה כאלו אין מחלוקת בדבר ודברים אלו הם אמורים בטור בשם ר"י אברצלוני אבל הלא רבים מפוסקים חולקים וכמעט שהר"י ברצלוני יחיד לגבם כי כבר כתב המ"מ בפי"ג מהלכות טוען כי דעת הרמב"ן ורשב"א דאפילו קטן יכול להחזיק דה"ל למערער ולמחות והרמב"ם כפי מ"ש המ"מ לדעתו הכריע דאם החזקה מכחו לא מהני אבל אם כבר החזיק אב שנתיים והבן שנה אף דהוא קטן חזקתו חזקה ולכך סתם הדברים וכתב בפי"ב אכלה האב שנתיים והבן שנה דהוי חזקה ולא חילק אם הבן גדול או קטן וא"כ כיון דהרמב"ם ורמב"ן ורשב"א כולהו ס"ל דאם החזיק בפני אב שתיי' הוי חזקה בהחזיק הבן שנה ג' אפילו היותו קטן איך פסק פה נגד דבריהם ומכ"ש דהקטן מוחזק בשדה ויכול לומר קים לי כהנך רבוותא גדולים המורים עמודי ההוראה עליהם נסמוך וצע"ג. והטור בסימן זה אות כ"א הכריע כרמב"ם ודלא כרמב"ן אבל אף נגד הכרעת רמב"ם עצמו צ"ע להוציא מיד המוחזק ומ"מ נראה דאפשר דאם אכל אביו שנתיים ובמותו אכלה הבן שנה שהיה קטן בן י"ב שנה ואח"כ שנה כשהגדיל ונעשה בן י"ג דהוי חזקה דאף דלא הוי רצופין מ"מ מה בכך הא אכלן ג' שנים בגדלות והיה לו למחות ולא שייך לאו בר מחאה נינהו דאף אמרינן דשנה שאכל הקטן אין מצטרפת מ"מ ודאי שאינה מפסקת דהא על כל פנים אכל הקטן בשנה ההוא ויש כאן אכילת רצופים. וזהו נראה דדייק הלשון של הטור והמחבר דנקט והשלים השנה הג' ביד בנו אחר שהגדיל ולא נקט ביד בנו הגדול. אלא ודאי להורות לנו דאם השלים שנה הג' אחר שהגדיל אף שלא היה תיכף ובהכי ניחא דכפל הדברים אף דכתבו לעיל בסימן קמ"ד דאכילת הבן נצטרף לאכילת האב. דטובא קמ"ל דאף דלא היה תיכף גדול מ"מ אינו מפסקת כמש"ל דעכ"פ החזיק בו בשנה ההוא ג"כ וא"ש: