אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ח, ג׳

אבל אם היה בידו וכו' ופרע חובו מה שעשה עשה הרב בש"ך ס"ק ח' כתב דיש עוררים על דין זה והעלה ודאי בדלית ליה נכסי לכ"ע פטור דהא משתעבד מדר"ן רק מיירי בדאית ליה ללוה נכסים ובנדון זה אנו דנין עליו ואם כדבריו לא ידעתי מה ראיה שמביא הש"ך מהגהת מרדכי סוף כתובות דראובן שתופס משל שמעון חתנו בידו בשביל שזן בתו שהיא אשתו ופסק שם דהואיל ותפס לא הוי בכלל הניח מעותיו וכו' דהא שם מבואר הטעם משום דר"ן וע"כ מיירי בדלית ליה נכסי או דס"ל כהנך פוסקים דאף בדאית ליה נכסי שייך דר"ן כהנ"ל בסימן פ"ו אבל במה שאנו דנין עליו הוא בדאית ליה נכסי ולפי דקי"ל דבכה"ג לא שייך בדר"ן וא"כ אין כאן ראיה כלל מהר דברי מרדכי כלל. ולכאורה מתוספות דכתובות וב"ק פרק הכונס מוכח איפכא דאף בכה"ג שייך מבריח ארי דהקשו מהא דמשיב אבידה דנוטל שכרו כפועל ומהך דשומר דנוטל שכר אם קידם ברועים ומקלות ומהך דנטלו חמורו והציל חמור חבירו דנוטל ועיין שם שדחקו ליישב ומה קושיא הא יש לו של חבירו בידו וכשתפס לא אמרינן אברוחי ארי. ודוחק לחלק בתופס מעות של חבירו לתופס מטלטלין של חבירו דברשות חבירו הן עומדים דכאן משמע וכן בהגהת מרדכי הנ"ל הן מלוה והן פקדון ולכן נראה ליישב דברי מהרי"ו שלא יסתרו דברי התוס' דמ"מ טעמו של מהרי"ו משום דר"נ ואע"ג דאית ליה ללוה נכסי דהא דלא שייך דר"נ באית ליה נכסי משום דהוי כנכסים משועבדים ואין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח א"כ מצי הך לוה שני אמר אי אפשי בתקנת חכמים ורוצה לפרוע לראשון ושפיר משתעבד ליה ואי קשה א"כ בב"ק אם מסרו הנפקד שור תם לניזק דבעינן דוקא בדלית ליה נכסי למזיק הוא דמצי למימר משתעבדנא מדר"נ הא בדאית ליה נכסי לא ואמאי לימא אי אפשי וכו' ומהך דב"ק ילפינן דלא אמרינן בדר"נ רק בדלית ליה נכסים ז"א דכבר כתב הריב"א במרדכי פרק שני דייני דבמקום פסידא לאחריני לא מצי למימר אי אפשי וכאן הוי פסידא דטוען המזיק אלו הוית יהבי לי הוי מעריקנא לאגמא. משא"כ כאן בפורע חובו לא הוה פסידא כמ"ש התוס' בב"ק וכתובות וא"כ שפיר מצי אמר אי אפשי ולעולם הוא בגדר ר"נ ולא עביד מידי ולכך סתם הגהת מרדכי דבריו משום דר"נ ולא חילק בין אית ליה נכסי ללית ליה משום דלעולם מצי טעין אי אפשי וכו' ולפ"ז לק"מ ותוס' שהקשו מאבידה ושומר והציל חמור חבירו דשם לא שייך דר"נ כלל ולק"מ ועיין סימן ק"ה מ"ש בזה דמבואר הדין ברמב"ן וע"ש. ועיין בתשובת הרא"ש סימן ע"ו דג"כ מתחילה חשב לומר אע"פ שבידו משל חבירו חייב ולבסוף ביטל דעתו מחמת האי דלעיל סימן ק"ה ולא נתן לב לחלק בין דאית ליה נכסי או לית ליה נכסי דשייך מדר"נ: