דה"ל למשכנו בעדים עיין ש"ך במ"ש דהא על יתר מכדי דמיו קי"ל דהוי ש"ח א"כ מה יועיל דמשכנו בעדים יטעון נגנב ונאבד דשכיח וע"כ צריך לסמוך אהימנותיה. ונראה חדא דמ"מ פשע דה"ל למשכנו בעדים ולומר לו אל תחזירני אלא בעדים דאם ימות יטענו יורשים אף שנמצא המשכון מנין לנו ששייך לך משא"כ במשכנו בפני עדים ונמצא בעזבנו חייבים להחזיר וא"כ אף דלא מת והוא כופרו ה"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס ואונס בא מכח פשיעה דאלו לא הפקידו רק בעדים לא היה שייך כפירה וחייב מיהו בלא"ה יכול לטעון לישבע ש"ח אינו חשוד אצלי אבל לשבועה קלה חשוד ולכך פסקו בנשבע שבועה קלה ובא ע"א חייב לישבע שנית ש"ח וא"כ אלו השכינו בעדים וטען נאנס היה צריך שבועת שומרים ש"ח אבל עכשיו דכופר אין לו עליו אלא היסת רק לתי' זה צ"ל עדים לאו דוקא ה"ה בע"א דזוקק ג"כ לשבועה חמורה ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן קכ״א, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.