אורים ותומים, תומים · סימן ק״ה, ג׳

אם הלוה חייב וכו' דעת הסמ"ע דלא מצי לתפוס יותר כמו חובו אם חייב לו ק' א"י לתפוס רק ק' בשביל חבירו ולא יותר והש"ך בס"ק ב' הסכים להב"י דהואיל דיש לו יד לזכות בדבר ההוא יש לו יד לזכות יותר והביא ראיה מהך דשנים שהגביהו הטלית דאמרינן מגו דזכה לנפשיה זכה לחברי' ומשם ליכא ראיה כלל דהא יש לו יד לזכות בכל הטלית אלו הגביה אותו לבד וכיון דיש לו יד לזכות בכל הטלית זכה לחברי' אבל בחוב שלא מצי לתפוס רק במאה איך יהיה יוכל לתפוס בשביל חבירו מאתים ואולי לזה כוון הש"ך שכתב דיש לדחות בדוחק ובאמת הוא מרווח ואין כאן דוחק כלל. אבל יש ראיה לדברי הסמ"ע חדא מהך דלעיל בבור של עולי בבל דפיר"ת דאף דקי"ל המגביה מציאה קנה חבירו מ"מ הטעם משום מגו דזכיה לנפשיה ואין לו יותר מתחומו הרי דאם לזה אלף אמה מעירו ולחבירו אלפים אמה אין חבירו יוכל להוליך המים יותר מאלף אמה ולא אמרינן הואיל ויש לו יד במים יוכל לזכות לחבירו יותר ממנו כמ"ש הש"ך לענין מעות אלא ש"מ דל"א כן. ודברי ר"ת נקבעים להלכה כמ"ש בא"ח סי' שצ"ב ע"ש ברמ"א וא"כ הדין מבורר וכן מבואר מהך דב"ק דף ע' הנ"ל דקאמרינן שליח שויה ולכך אי תפיס משל נאמן מפקינן דהוי תופס לב"ח ולחד לישנא אמרינן שותפי נינהו וקאמרינן למה נ"מ למתפס פלגא הואיל והוא שותף בו וקשה א"כ כוליה לתפוס דתו לא הוי תופס לב"ח דכיון דיש לו יד במקצת ידו זוכה בכולו כמ"ש הש"ך. ועכצ"ל דזה אינו דאינו יכול לתפוס יותר מאשר תשיג ידו לתפוס בשלו וזה ברור ונכון: