אדם שיש לו פסק דין על חבירו וחבירו אומר פרעתי נאמן. וכן משמע בהגוזל בתרא (דף קיב) דאיתא התם וכן כתבינן אדרכתא ומודעינן ליה ללוה כדי שידע שהחליטו לו נכסיו. ולכך אם אמר פרעתי אינו נאמן אבל פסק דין כותבין שלא מדעת לוה לכך אם אמר פרעתי נאמן. [ודוקא כשאין ביד המלוה פסק דין אבל אם יש למלוה פסק דין בידו אינו נאמן לומר פרעתי משום דאמר ליה שטרך בידי מאי בעי. דלא גרע ממלוה בשטר דאינו נאמן לומר פרעתי]:
תשב"ץ קטן · סימן תקט״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.