וששאלת כמה כתובה זה תלוי במנהג המלכיות. וירצבור"ג וכל פרוותא נהגו נדוניא ותוספת ק' ליטרין כל ליטרא וליטרא שני זקוקים. וברינוס כמדומה לי ששמעתי ק' זקוקים לבד מנה ומאתים שהוא עיקר כתובה. ואתם אם אין לכם מנהג יש לכם לנהוג כמקום הנשואין. ואם תשאו במקום שאין לו מנהג תנהגו כמנהג הקהלה הסמוכה לכם שאתם נגררים אחריה. ואם גם להם אין מנהג אז תגבו אותם ק' ליטרין ממטבע היוצאת בעיר מלבד מאתן זוזי שהם עיקר כתובת בתולה שהם ת"ק פונדיונות של כסף סך הכל ק' ליטרין ממטבע של מדינה. ות"ק פונדיונות. כי כל זוז וזוז משקלו שנים ומחצה למשקל הברזל. וכשתבא לגבות כתובתה יש להשביעה שלא עכבה כלום ושלא נתנה ושלא בזבזה מן הנכסים שלא כדין לא בחיי בעלה ולא לאחר מיתתו. ויש לשום לה הכל ואפילו כרים וכסתות אין לה לטול כי אם בשומת כתובה ואפי' בגדיה יש לה לשום. כדאיתא בסוף פרק נערה (דף נד) אבל המס שלה אין לה לנכות מה שנתנה. והיתומים יכולים ליתן לה מקרקעי או מכל מטלטלין שירצו דדינה בזיבורית:
תשב"ץ קטן · סימן תנ״ה
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.