הר"ם ז"ל אומר אדם הנושא אלמנה או גרושה אם עשה נשואין בערב שבת צריך להתייחד עמהם בעוד יום לפי שאין קנין לא לאלמנה ולא לגרושה כי אם יחוד. ואין קנין בשבת. [מיהו לא סבירא לן הכי דודאי הברכה והטלית היא החופה ואז הוא קנין. וצ"ע במה שמקשה לפנים. ע"כ]. ומביא ראיה מירושלמי דאמר מתקנין לו אשה אחרת שמא תמות אשתו ויהיה בלא אשה והתורה אמרה וכפר בעדו ובעד ביתו. ומקשה התם והא אין קנין בשבת ומשני אין שבות במקדש. גיטין וקדושין אינם אסורים אלא משום שבות הדא אמרה ארמלן מכנסן מבעוד יום ולמה אלמנה יותר מבתולה לפי שבתולה יש לה חופה וחופה קונה לכל דבר אבל אלמנה אין לה קנין כי אם יחוד. ודוקא כשהיא טהורה מתייחד עמה. וראיה מיבמות אבל אם הוא רוצה להמתין שלא יתייחד עמה עד מוצאי שבת יכול לכונסה אפי' בערב שבת בלא יחוד. ואם היא טמאה אין לה להתייחד עמה עד שתטבול:
תשב"ץ קטן · סימן תנ״ב
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.