זה חברנו הר"ר שמשון אמר לי שנדר על דעת רבינו ה"ר פרץ ועל דעת הר"ם ז"ל ועל דעתי שלא יעשה שום קיום ושום הבטחה לחמיו ולזוגתו שלא לבגוד בהם ועל דעת שלא יוכלו להתירו אלא אם כן נתיר לו שלשתנו יחדו. אם יתחרט חלקי אני מתיר לו. ומדעתי הוא שכל מי שרוצה להתיר לו נדרו ושבועתו שיתיר לדבר מצוה לעשות שלום בין איש לאשתו וחמיו. כי חקרתי שבענין אחר א"א להיות שלום ביניהם ואחרי שהשלום תלוי בכך דבר פשוט הוא דלדבר מצוה יש התרה בלא דעת הרבים שנדר לדעתם כעובדא דההוא דהוה מקרי דרדקי דאדרי' רב אחא אדעתא דרבים (גיטין דף כב) ואהדריה דלא אשכח דדאיק כוותיה. ואע"פ שאמר על מנת שלא יוכל אדם להתירו אלא שלשתנו אפ"ה מהניא חרטה ואם מתחרט מאותו תנאי יתירו לו גם אותו ויתירו לו אחרים. דאטו האומר על מנת שלא יהיה לו התרה וכי אין לו התרה כי אם נימא שאין לו התרה אם כן בפרק השולח (דף כב) דקאמר דמדרינן ליה ופרכינן. נימא דמדרינן ליה על מנת שלא יהא לו התרה. אלא אפילו כי האי גוונא יש לו התרה וכמו שהנדרים יש להם התרה כך התנאים שלהם יש להם התרה. זה לשון הר"ם ז"ל:
תשב"ץ קטן · סימן ת׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.