סכין שקנה מגוי. בין גדול בין קטן בין שיש בו גומות בין שאין בו גומות. לחתוך בו רותח צריך ליבון ואח"כ טבילה. אבל לחתוך בו צונן די בנעיצת עשר פעמים בקרקע קשה. וא"צ טבילה אם הוא של גוי ולא קנאו ישראל. אבל אם קנאו הישראל אפילו לחתוך בו צונן צריך טבילה. ואם הוא מסופק אם הסכין חדש או ישן שקנה מן הגוי צריך ליבון ואח"כ טבילה. [מיהו בסכין קטן שאין בו גומות נהגו העולם להגעיל כיון שאין תשמישו על ידי האור אבל סכינים ארוכים טעונים ליבון שלפעמים הגוי צולה בו בשר כמו בשפוד. ומיהו אף בתשמישו ע"י האור סגי בהשחזה ובהגעלה כמו בליבון. דהשחזה מסירה הקליפה וההגעלה מפלטת הבליעה וטפי לא עביד ליבון. ע"כ]:
תשב"ץ קטן · סימן ש״ס, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.