יהודי שהביא בשר מבית נכרי אסור בלא סימן אף על גב דלית הלכתא כוותיה דרב דבשר שנתעלם מן העין אסור. הני מילי היכא דליכא ריעותא כגון ההיא דפרק גיד הנשה (דף צה) מברא אתי לאפאי יומא טבא לגו אזל אודיק בבזעא דדשא חזיא לחיותא דתלא טרף אבבא נפוק אתו כולי עלמא לאפי' אתא טבחא נמי לא עלים רב עיניה מיניה ואף על פי כן לא אכיל רב מההוא בשרא. אבל במקום דאיכא ריעותא כגון באלו מציאות (דף כג) בההוא דיו דשקיל בשרא. פסק רבינו שמואל מוורדי"ן דאסור שאפילו מאן דפליג עליה דרב מודה בהא. מדפריך והאמר רב בשר שנתעלם מן העין וכו', אלמא כולי עלמא מודו היכא דאיכא ריעותא דאסור. ואפילו אם יש ליהודי טביעת עין אינו מועיל לפי שאין אדם נאמן בטביעת עין כי אם צורבא מרבנן דלא משני בדבוריה כי אם בתלת מילי במסכתא בפוריא ובאושפיזא. [מיהו מסקינן בפרק גיד הנשה (דף צו) דהני מילי לענין ממונא. אבל לענין איסורא אין חילוק בין צורבא דרבנן לאחר, דקאמר התם גבי ההוא אית לך סימנא בגויה אמר ליה לא אית לך טביעות עינא בגויה אמר ליה אין א"ל אם כן זיל שקול. ע"כ]:
תשב"ץ קטן · סימן ש״ל, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.