כתוב במחזור ויטרי שיש לברך על המים שבתוך הסעודה. והטעם פי' ריב"ן דדוקא כל מיני משקה דזייני פת פוטר חוץ מיין. הואיל וקובע ברכה לעצמו. אבל מים דלא זייני לא פטר דתנן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח. ואין נראה דאין הטעם בכך שהרי היין פוטר כל מיני משקין אע"פ שברכתו ב"פ הגפן ולא דמי להו. אלא משום חשיבות פטר להו הכי נמי פת דחשיב טפי פטרי לכולהו חוץ מן היין. והר"ר יוסף פי' דשאר משקין לא חשיבי באים מחמת סעודה חוץ מיין דגריר ומתאוה אינש לאכול על ידו להכי פריך יין נמי נפטריה הפת. ופי' דעל כל משקין יש לברך באמצע הסעודה. אבל ר"ת ור"י לא היו נוהגים לברך על שום משקה בתוך הסעודה חוץ מיין. וכן נוהגין בצרפת. ומי שמברך על מים בתוך הסעודה יש לו לברך על כל פעם ופעם דחשיב נמלך:
תשב"ץ קטן · סימן שכ״ב, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.