ומתחיל ברכת המזון בא"י אמ"ה הזן את העולם ואינו אומר חסדו עמנו כי חסדו עם כל דור ודור. ואומר נודך ואינו אומר ברית ותורה חיים ומזון ולא וזכור לנו. ובירושלמי יש מהו לומר אבינו רוענו זוננו בשבת. ואומר עיקר ברכה כך היא. לכך נהגו לומר בשבת נחמנו עד תחזירנה למקומה ואומר אבינו רענו ולא מלכנו עד ותבנה ירושלים ואז אומר רצה והחליצנו ומוסיף מנחם ציון ובונה ירושלים. [יש אומר בשבת נחמנו ובסוף הברכה מנחם ציון ונותנים טעם לדבריהם שאין לומר רחם משום דדומה לתחנה. ומיהו אין לחוש כיון שהוא מטבע הברכה כמו זוננו פרנסנו והא דאמרינן בברכות (דף מה) ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה לא שיזכיר בלשון נחמה אלא שעיקר הברכה קרויה נחמה ולעולם יתחיל רחם ומסיים בונה ירושלים. ע"כ]:
תשב"ץ קטן · סימן שט״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.