וראה הר"ם ז"ל שבירך ברכת המזון על יין פגום שהחזיר לקנקן שהיה בתוכו יין חי ושפך מן הקנקן לתוך הכוס ובירך עליו ברכת המזון כי אמר קמא קמא בטיל ויין שבתוך הקנקן רבה עליו ומבטלו. ובפעם אחרת בירך על הפגום אע"פ שלא היה יין הרבה בתוך הקנקן ולא היה יכול לומר קמא קמא בטיל ובשעת הדחק היה. [ומיהו נהגו העולם להוסיף מעט מים או יין כדאמרינן בירושלמי ר' פלימו טעם כסא ומתקן. ופירש רבינו יחיאל דמתקן בתוספת יין מעט שאינו פגום או מעט מים. ומה שאי' בערבי פסחים (קז) יש קפידא אחצבא פגימא. פרש"י דוקא קפיד. אבל אם אין לו אחר מותר ויכול לברך ברהמ"ז ואפילו על יין פגום. ומיהו קפידא דפגום אינו אלא לגבי ברכות דטעונות כוס אבל לגבי ברכת נהנין ב"פ הגפן לבדו אין לחוש כלל בפגימה. ע"כ]:
תשב"ץ קטן · סימן שי״ג
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.