כשחל י"ד בניסן להיות בשבת היה מהר"ם אוכל סעודה ג' על שולחנו בבקר ולערב אוכל פירות. כי שמא לא יצא במה שאכל סעודה ג' בבקר קודם מנחה גדולה. לפר"ת שפירש שסעודה ג' אינה אלא לאחר מנחה גדולה. כדאיתא במסכת שבת (דף קיח) קערות שאכל בהם ערבית ידיחן שחרית. שחרית ידיחן במנחה. ושמא יצא במה שאכל סעודה ג' בבקר. שאמר משם דודו רבי נתן שאמר לו שיש בתרגום ירושלמי של זה הפסוק אכלוהו היום ג' פעמים היום מן הדין אנא ידע דבר ישראל חייב למיכל ג' סעודות בשבת חד ברמשא וחד בצפרא וחד בערבית א"נ לאפסוקי ולברוכי בין מיכלא למיכלא [ונהגו העולם לעשות סעודה ג' במנחה בי"ד בניסן שחל להיות בשבת בפירות. ואינו יוצא באותה של שחרית. ובשאר שבתות צריך לסעוד סעודה ג' אחר מנחה גדולה ולא להפסיק בסעודה של שחרית. ע"כ]:
תשב"ץ קטן · סימן כ״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.