ישראל ששחט בהמת חבירו לע"ז (רש"י ורוב הפוסקים) אפילו כל ב' הסימנים מותרת אפילו באכילה דגדולה חזקה דהשוחט זה שעמד בה עד הנה ולא מפקינן ליה מחזקת יהודית ותלינן שלא היה לבו לע"ז ולא אמר כן כי אם לצער חבירו בעל הבהמה שיסבור שאסור בהמתו לפיכך אם היה השוחט זה ממר או התרו בו והודיעו לו ששוחט לע"ז במיתה והוא מ"מ עשה כיון שמסר עצמו למיתה ודאי דלא כיוון לצערו ואע"ג דבזמן הזה אין דנין ד"נ ואיכא למימר דלא חש להתראת' דידע דלאו מידי קעבד רק לצעורי מ"מ כיון דבזמן סנהדרין היו ממיתין אותו ולא היה ניצול בטענת לצעורי דלאו כל כמינה כיון דעבר אהתראה השתא נמי אמרינן אי לא היה כוונתו לע"ז לא הוה עביד מידי שיתחייב מיתה מדינא ולהכי אסורה (ט"ז וש"ך) אפילו בהנאה:
שמלה חדשה · סימן ד׳, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.