לא כל בשר הדופן מציל על סרוכת או נקובת גב האונות כ"א במקום צר שהדופן עם הריאה דוחקים אהדדי ואינם עשוים להתפרק והיא ברחבה מהשדרה עד החוד שמנקרים מן החזה ולא עד בכלל ואם הבהמה שמנה ושמנונית יש על הצלעות מן החזה נדון כצלעות דמ"מ במקום הצר הוא עומד ובארכו מהתחלת הצלעות עד נגד סיום חיתוכי דאוני ששם מתחלת האומא ומן הסתם הוא מחזיק רק עד צלע רביעית ולא בכלל אם לא שהבודק הרגיש ביד שעדיין הדופן נגד האונות ולא מהני הרגשה זו כ"א כשהבהמה תלויה שאז מתרווחת בארכה כל צורכה אז כל מה שנגד האונות כמו שהם הולכים באלכסון כך נגדם בדופן באלכסון מגין חוץ מהאלכסון אינו מגין:
שמלה חדשה · סימן ל״ט, נ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.