ואם עדיין הריאה שלימה ובמשמוש הרגיש המחט נופחין אותה ורואין אם אינה מוציאה רוח בשום מקום א"כ הרי לא נקבו הקרומים ובודאי דרך הקנה נכנסה ולא נקבה כלום וכשירה וה"נ אין חילוק בין מחט דקה לעבה בין קופא לגו בין קופא לבר דאפילו קופא לבר לצד חלל הגוף ל"א שנכנס דרך הושט רק אמרי' כיון שסמפוני ריאה רחבים ובשר הריא' רך ומרחף תמיד הלכה המחט אפילו דרך קופא מהקנה לתוך הכשר דרך הסמפונות ול"ח נמי שמא כהליכתה נקבה סמפון א' לחבירו דטריפה כמש"ל (סעיף י"ז) דלא מחזקינן ריעותא בדלא חזינן אע"ג דבסעיף שלפני זה אמרי' דחיישי' שמא ניקב הקרום וחזר אלמא מחזקי' ריעותא נ"ל דהתם ה"ט שטבע הבעל חי למשוך ולדחות לחוץ ולפעמים חוזר קצת לפנים ע"י הנענוע לכן אורחא דמלתא לנקוב משא"כ הכא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן ומ"מ נ"ל דלכתחלה יש לפתוח הריאה שהרגיש בה המחט ולראות מקומה אם אינה תחובה באיזה סמפון לחבירו ובדיעבד יש להכשיר בדלא עשה כך:
שמלה חדשה · סימן ל״ו, ל״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.