ניקבו שניהם אפילו נקב משהו ולית ביה חסרון אפילו זה שלא נגד זה טריפה דכבר כתבנו סי' ל"ה ס"ג דענין הריאה לכלוא את הרוח בקרבה והרי הרוח יוצא (כי חזינן דמבצבץ שבא הרוח בין הקרומים הוי ודאי טריפ' אבל אם אינו מבצבץ הוי רק ספק טריפה) דרך נקב שבתחתון והולך בין הקרומים עד שיוצא דרך נקב שבעליון ולכן ה"ל כנקב מפולש ומטעם זה אפילו אם קרום א' נקב באונא או באומא מגבה והקרום השני נקוב באונא אחרת מקמא יש להטריף שהרוח מתגלגל והולך בין הקרומים מנקב זה לנקב השני [יב] ואפילו נבדקה הריאה ולא יצא רוח מנקב החיצון אין להכשיר דאין משקל לרוח שיבא לעולם בסגנון א' פעם בא בין הקרומים ופעם הקרומים לאחדים ורוח לא יבא ביניהם ועוד דאפי' נניח שמעולם לא בא בחיי' בין הקרומים מ"מ כיון דעומד לכך כנקב מפולש דמי (מיהו אם קרום א' ניקב בערוגה דימין וקרום א' בערוגה דשמאל כשר דבה"ג ליכא למיחוש למידי (תב"ש סק"ג) כל שנטרפ' מחמת נקב ולא התחיל עדיין להגליד ולהתרפאות החלב שלה מותר ונ"ל אפי' אם ראינו שבלעה מחט ואחר כמה ימים מצאו מחט זו בריאה או בשאר איברים וניקב מפולש החלב מותר:
שמלה חדשה · סימן ל״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.