ריאה שנימוח בשר בפנים והיה למים ומחמת זה נראית ג"כ חסירה בין שנימוח כל בשרה בין מקצת רק שהקרום קיים בלא נקב ועולה בנפיחה כראוי כשירה ובלבד שיהיו הסמפונות קיימין שאם נימוח אפי' סמפון א' טרפה וכיצד יודעים זה נוקבים הריאה ושופכים אותה לתוך כלי מתכת או חרס המצופה באבר שהוא בהיר אם נראה בו כמו חוטין לבנים טריפה שמיחוי הסמפונות הוא ואם לאו בשר הריאה לבד נימוח וכשרה ול"ח שמא ניקב סמפון א' והרי אין מגין עליו שהבשר הנימוק למים אינו מגין דאם הי' הקלקול מגיע להסמפונות היו נמוחים ונראים בכלי ואם לא נפחוה או שלא נבדקה כנזכר טרפה ונ"ל דאין לסמוך האידנא אבדיקה כי אם בהפסד רב וצורך גדול ובהקבץ יחדיו כל הבקיאים בדבר ודוקא שהמים זכים כמים שאין בהם ערבוב עפר או אפי' כעין מוגלא הנמשכת כדבש ואינה סרוחה אבל אם המים הם עכורים או סרוחים או מלוחים נ"ל כדעת הפוסקים דאין להכשיר אפילו ע"י בדיקה דבידוע שנתקלקלו הסמפונות ואע"פ שלא נראו בכלי הוא משום שחזר מראית הסמפונות מחמת קלקולם למראה מיחוי הבשר ומ"מ היכא דנהוג להקל בבועות שיש בהם מים עכורים וסרוחים ה"ה בהא יסמוך אבדיקה כמבו' לעיל ומדינות אלו מהנוהגין להקל בבועות עכורים וסרוחים כמ"ש (סי' ל"ז אי"ה) מ"מ נ"ל פשוט דצריך שלא יהיו עכורים כ"כ עד שא"א להבחין היטב אם יש עמהם סמפונות:
שמלה חדשה · סימן ל״ו, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
