ששחיטה אינה צריכה כוונהאמרינן (חולין דף ל"א) בגמ' מדגלי רחמנא בקדשים ושחט את בן הבקר ללמד שיכוין לשחוט בן בקר ש"מ דשחיטת חולין לא בעי כוונה ואפי' הפיל סכין בידו או ברגלו ולא נתכוין לחתוך בה דבר והלכה ושחטה כראוי כשרה וצריך שידע שלא עשה חלדה כמבואר (לקמן סי' כ"ה) ואם ראה הניצות או השיער חתוכים ודאי שלא החליד ואי חיישינן שמא נתרחב הנקב ונעשה רוב ע"י פרכוס (עיין לקמן סימן כ"ה) ונ"ל דאפילו הי' הזורק חש"ו ששחיטתו כשירה בעע"ג (כדלעיל סימן א') כשרה דהרי נשחטה מכח אדם אבל נפלה סכין מעצמה שלא ע"י כח ישראל הכשר לשחוט והלכה ושחטה פסול (משנה שם) דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ונ"ל דאפילו תפס סכין בידו ופתח ידו או מונחת בחיקו ועמד ונפלה הסכין ושחטה ה"ז פסולה שלא הלכה מכחו רק עד עתה היתה מעוכבת בידו וכשסר כחו ממנה הלכה בעצמה ואנן בעי' דכח אדם יעשה פעולה שתלך ותשחוט ואפי' פתח ידו בכוונה שתלך ותשחוט לא מהני כיון דליכא כח אדם:
שמלה חדשה · סימן ג׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.