מי ששחט הוא יכסה דכתיב ושפך וכיסה ונ"ל דה"ה העפר למטה יתן הוא או יזמינו בפה כמ"ש (סעי' ו') ואם לא כיסה וראה אחר חייב לכסות (ט"ז) בברכה (תוספתא) אפילו בי"ט (ועיין א"ח סי' תצ"ח) לענין כל דיני כיסוי ביום טוב דכתיב ואומר לבני ישראל אזהרה לכל ישראל ונ"ל דאם אחר שאינו שוחט מהדר לקיים מצוה זו יכול השוחט להרשותו דרך כיבוד לפרקים לכסות אכל למכור בדמים או לעשות שליח בשביל שלא לטרוח א"ע לא ואם אחר כיסה שלא ברצון השוחט (עיין ח"מ סימן שפ"ב):
שמלה חדשה · סימן כ״ח, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.