יכול אדם לשחוט ב' ראשים או (רשב"א ור"ן) יותר כא' דהיינו שמניחם יחד בצימצום שאין צוואר א' גבוה כלל מחבירו ומעביר הסכין בפעם א' על כולם ומוליך ומביא עד שישחטו ובלבד שיזהר שלא יסיר הסכין מא' מהם בשעת הולכה ויחזור עליו בשעת הבאה דהוה שהייה לאותו נשחט. ואם לא שחטן אלא בהולכה או הבאה לבד נ"ל דאם יש בסכין מלא ג' צווארים ושוחט יחד דהיינו שמתחיל בשפת צוואר החיצון דחיצונה שמניח שם צד קתא דהסכין ומביא אצלו עד שבשעה שיוצא כל הסכין מצוואר החיצון שזה גמר שחיטת החיצון נגמר גם שחיטת הפנימי כשירה שהרי העביר על הפנימי מלא ב' צווארים מצד צוואר זה לצד זה אבל אם אין בסכין כשיעור זה פסולים שניהם דכיון דא' נדרסה גם ב' כן שהרי בפעם אחד שחטן ונ"ל דאפילו הא' דחיישינן בה לדרסה לא נשחט רובא מ"מ האחרת פסולה דאנן סהדי דכוון לדרוס ואם העביר כל הסכין גם על השניה לצד צוואר הב' שניהם כשרים שהרי כ"א נשחט במלא ב' צווארים ועבר מצד זה לצד זה ודין שנים אוחזין בסכין א' ושוחטין (עיין סימן כ"א סעיף ז'):
שמלה חדשה · סימן כ״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.