לכתחלה יש לשחוט בפנים הצוואר נגד הגרון ובדעבד אם שחט מהצדדי' כשרה והוא שהחזיר הסימן והניחם על צדי הצוואר מתוחים על צד המפרקת כמו שהם מונחים לפנים שאז מסתמא שחט אותם קודם המפרקת ולכן אפי' נמצא גם המפרקת חתוך דינו יתבאר (בס"ד סי' כ"ד) אבל אם לא הזיז הסי' כלל ממקומם ונמצאו הסי' שחוטים והמפרקת עם החוט שבו חתוך נ"ל להטריף דאורייתא דקרוב טפי לומר שהמפרקת נחתך קודם הסימן דהסי' רכים ונדחים מהסכין ואפי' אם מתחן בטוב כיון שהם במקומ' הוה ספק מה נחתך תחלה ואם לא החזיר הסי' רק נתקם לסוף הפנים והחזיקם בטוב עד שיודע בודאי שנשחטו כדינא קודם שבא להחוט השדרה כשרה מדינא אבל לדידן דמחמירין בשהיה משהו כמ"ש (סימן כ"ג) נ"ל דיש להטריף דחתיכת עצם שוהה טפי מחתיכת הסימן וכיון שנחתכו כאחת יש לחוש לשהיה בסי' אבל אם לא נחתך העצם כלל כי אם בשר שבצדדין (ט"ז דלא כב"ח) אין להחמיר ולחוש שמא הפסיק בחתיכת הסי' על ידי שחותך בבשר:
שמלה חדשה · סימן כ׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.