שניהם שלקחו מא' ביום א' זה האם וזה הוולד אפילו סתם שלא פירשו שלשחיטה קנאו ובאו לבית דין לדון מי ישחוט אותו יום הדין שהלוקח ראשון ישחוט ראשון והשני ימתין עד למחר וב"ש שהוא קודם להמוכר אם נשאר בידו אם או וולד ומן הסתם שלא באו לב"ד ולא התרה בו הראשון מותר המוכר או הקונה ממנו לשחוט ע"פ הדרך שנתבאר (לעיל סעיף ה') והרי זה זריז ונשכר ויודיע להראשון כדי שלא יכשל אבל כשיודע שצריך להראשון לשחוט היום או באחד מד' פרקים וכדומה נ"ל דאסור לו להפקיע זכותו הראשון. ואם קנאוהו משנים שלא היה לאחד זכות בו יותר מחבירו ונ"ל דה"ה קנו שניהם מגוי אפי' ביום א' הרשות ביד כ"א לשחוט תחלה אם נודע לו שחבירו עדיין לא שחט וימתין השני ואם באו לשחוט כא' נ"ל דרואין הב"ד אם לא' צריך ולאחד אינו צריך ידחה האינו צריך ונ"ל דבכה"ג אפילו קנו מישראל א' ביום א' כופין על מדת סדום ואם לשניהם צריכים אם אפשר לפשר ביניהם ע"י ממון שיעלו שכר זה לזה הרי טוב אבל אין לכוף שום א' מהם ע"ז ואם לא יתרצו יטילו גורל:
שמלה חדשה · סימן ט״ז, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.