שלא לשחוט בהמה עד יום שמיני ללידתהאפרוח מעוף טהור שהוא בביצתו משנתרקם ונעשה בשר אסור מדאורייתא משום נבילה ואפי' נזרקה בו נשמה ושבר הביצה והוציאו ושחטו יש לאסרו משום נבילה מדאורייתא דדלמא לא כלה לו זמנו כראוי ולאו בר קיימא הוא כנפל בבהמה דלא מהני לי' שחיטה ונ"ל דאין להתיר אם שבר הביצה והוציאו או סייע ביציאתו אף ע"פ שנראה לו שהגיע זמנו לצאת עד שיגדל ויהיה ככל שאר עופות בני קיימא. ואם התחילה להתרקם ועדיין לא נעשה בשר (עיין לקמן סי' ס"ו ס"ב וסי' פ"ו ס"ח) ואם נולד האפרוח מעצמו מותר בשחיטה מיד שנולד אפי' עדיין לא נתפתחו עיניו ודוקא שיצא עם הנוצות שעל כל גופו אבל כשיצא ערום מהם צריך להמתין עד שיגדלו הנוצות שעל כל גופו דהיינו אותן שיש להם קנים באמצען ואם שוחטן קודם לזה אסורין מדרבנן משום מיאוס:
שמלה חדשה · סימן ט״ו, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.