שיכור שהגיע לשכרותו של לוט דהיינו (ש"ע ח"מ סי' רל"ה) שעושה ואינו יודע מה הוא עושה ה"ה כשוטה שנתבאר דינו לעיל סעיף כ"ט ואם לא הגיע לשכרותו של לוט לא ישחוט לכתחלה מפני שרגיל לעשות דרסה ע"י שידיו כבדים ויש להסתפק אם אחר עע"ג אם ישחוט לכתחלה ונ"ל להקל בשעת הדחק ובדיעבד שחיטתו כשירה אפילו בינו לבין עצמו (בה"י) ובלבד שהתבוננו בו היטב קודם שחיטה וברי שלא הגיע לשכרותו כו' אבל אם הדבר ספק שחיטתו אסור' בדיעבד (שם) ואם רגיל להשתכר אע"פ שאינו מגיע כו' יש להעבירו עד שיקבל עליו בחרמות ועונשים שלא ישתכר דמי יחקור תמיד עליו וכ"ש שהוא בעצמו א"א לו להתבונן תמיד מתי ישחוט ומתי לא ישחוט. זקן מופלג לא ישחוט שידיו כבדים ועיניו קמו והכל לפי מה שהוא אדם:
שמלה חדשה · סימן א׳, ל״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.