מעיקר הדין נשים כאנשים לענין שחיטה אבל כבר נהגו במדינות אלו שאין הנשים שוחטים בין לצורך עצמן בין לצורך אחרים אפי' מומחות ומוחזקות ואין לשום חכם ליתן להם קבלה כלל ומהראוי לנהוג כן כי דרך נשים להיות מורך בלבבם וחיישינן שתתעלף ותתלה לומר ששחטם כראוי מחמת קלות דעתן ואין לה לשחוט כ"א ע"י שיבדוק לה אחר הסכין ויעמוד אצלה מתחילה ועד סוף ואם אירע ששחטה בינה לבין עצמה במקום ששוחטין בלא קבלה צריכה בדיקה אם היא מומחה ואומרת ברי לי שלא נתעלפתי ואז שחיטתה כשרה אבל אי ליתה קמן שחיטתה פסולה כיון דאיכא ריעותא לפנינו ששינתה מן המנהג לא סמכינן ארוב מצויין ובאותן מקומות שהמנהג שהנשים שוחטות אין לסתור מנהגם ושם דינן כאנשים ואין חילוק ביניהם לענין רוב מצויין כו' (פר"ח) רק שאין להמנותן לשחוט לצורך הציבור שמא תקלקל מחמת ריבוי הנשחטים תכופים:
שמלה חדשה · סימן א׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.