ושתי חבורות דיתבי בחדא דוכתא בתרין בתי, אי חזו מקצתן להדדי מצטרפין לחדא, אי לא לא מצטרפי, ומברכי כל חבורה לחודה, ואי שמש בינייהו דמשמש הני והני מיצטרפי הדדי, ולית להו רשותא לאיפלוגי, אלא מזמנין תרוייהו כחדא, דתנן שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו מצטרפין לזימון, ואם לאו אילו ואילו מזמנין [לעצמן], ותנא ואם יש ביניהם שמש מצטרפין, והילכתא כבית שמאי, דאמרינן מותר להשתמש בשמש עם הארץ:
סידור רש"י · סימן פ״ט
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.