אמר אביי [נקיטינן] שנים שאכלו [כאחת] מצוה לחלק, תניא נמי הכי שנים שאכלו [כאחת] מצוה לחלק, [בד"א כששניהם סופרים] אבל אם אחד מהם סופר ואחד בור, סופר מברך ובור יוצא, וכדאמרינן סופר מברך ובור יוצא, דווקא דמכוין דעתיה ההוא בור ושמע ברכה מפי חכם, ומיתבעי ליה לבור לאודועי לסופר דאיהו לא קא מברך דליכוין סופר [דעתיה] לאפוקי נפשיה ולאפוקי בור, דתנן נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע, נתכוין משמיע ולא נתכוין שומע, לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע, אפילו למאן דאמר מצוות אין צריכין כוונה, לצאת ולשמוע צריכות כוונה (וקתני) [דקתני] גבי קרית שמע היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא, אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא, ומותבינן תיובתא ולמאן דאמר מצוות אין צריכין כוונה, הכא קא מצריך כוונה, ואמרינן מאי כיון לבו לקרוא הא קא קרי, בקורא להגיה:
סידור רש"י · סימן פ״ג
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.