פעם אחת סיפר יהודי אחד לר' שמטבריא מנהג ששמונה חוטין שבציצית אינם שזורים שנים יחד אלא [כמו] שהם טווים מטילין אותו בכנפי טלית, ונראה בעיניהם שאם ישזור שנים יחד נמצא שמרבה בחוטין, אבל בכל מלכות לותיר מיהא שוזרין אותו כדי שיהיו קיימין מלינתק. ומצא רבי ראייה בספרי שצריך לשזור אותו, דהכי דריש בספרי בפרשה שלח לך פתיל תכלת שצריך שיהא טווי ושזור. אין לי אלא תכלת לבן מניין כו', דמדכתב דאינו נקרא פתיל אלא עד שיהא שזור דלשון פתיל היינו כא' כתוב פתלתול שהוא טווי ושזור.
סידור רש"י · סימן תרט״ו
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.