ההוא בר אווזא דאתא לקמיה בסעודתא דלא אימלח אפילו לצלי, ולא אכל רבי מיניה מאי טעמא דאין הבשר יוצא מידי דמו עד שמולחו יפה יפה וידיחנו יפה יפה, ואע"פ דלצלי איפשר בלא מליחה, [נהי דלא בעי מליחה] כל כך כמליחה לקדירה, מליחה לצלי מיהא בעי, דאמרינן מולחין (ב)בשר לצלי אבל לא לקדירה, כלומר אבל אינו צריך למלוח כל כך כלקדירה דאיירי בצלי, ואע"ג שלא אכל ממנו רבי, הניח לתינוקות לאכול בו דאמרינן קטן אוכל נבילות אין אנו מצווין להפרישו, וכל שכן הכא דאינו איסור גמור כנבילות.
סידור רש"י · סימן ת״ר, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.