מי שמת לו מת ולא נודע לו, ונודע לבני עירו מותרים היודעים לזמנו לסעודת מצוה שאבלו מן התורה אינו חל עליו עד שעת אנינות לב, שהרי שבעה ושלשים אינו מונה אלא מששמע, מ"ר:
סידור רש"י · סימן תק״פ, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.