תנו רבנן חכם שמת בית מדרשו בטל, ובטל מלפסק סדריו. אב בית דין שמת בתי מדרשות שבעירו בטלין. ובני הכנסת באים לבית הכנסת ומשנין את מקומן. היו יושבין בצפון יושבין בדרום. בדרום יושבין בצפון. נשיא שמת בתי מדרשות כולן בטילין, ימי אבילות שלשים יום, שבעה מהם אסורים במלאכה ובסיכה וברחיצה ובנעילת הסנדל ותשמיש המיטה ובהעברת תער, לאחר שבעה אסור בכל אילו, אך עושה מלאכתו ומשמש מיטתו ונועל מנעלו, לאחר שלשים יום הרי הוא ככל אדם. ואשה במיתת אביה אסורה בתשמיש המיטה עם בעלה בשבעה ימי אבלה, ואח"כ מותרת לבעלה. ובשבת וברגל אינה נוהגת בהם אבילות, אלא לובשת צניף נקי בראשה ובגד נקי:
סידור רש"י · סימן תקס״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.