רגלים מפסיקין ואינן עולין מאי טעמא שמחה כתיב בהו. היכי דמי אין עולין, כגון שקברו ברגל, אבל קברו לפני הרגל, אפילו יום אחד, אפילו שעה אחת, בטלה הימנו גזרת שבעה, ורגל גופי' דהוו [להו] ארבסר, והא דקאמרת קברו ברגל אינה עולה, הני מילי לענין שבעה, אבל לענין שלשים עולה:
סידור רש"י · סימן תקנ״ד
2 קטעים, בנוסח המקורי.
ואם קברו שמונה ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת שלשים. בפיסחא ועצרת ובראש השנה ויום הכפורים וסוכות אם ימות אדם קודם אילו הרגלים אפילו יום אחד או שנים ויבא הרגל עליו פוסק, ואינו נוהג שבעת ימי אבלו יותר, ונתבטלה הימנו גזירת שבעה, ולאחר המועד מונה שלשים יום (עד) [עם] ימי המועד, דקיימא לן הלכה כרבן גמליאל, דתנן ר' גמליאל אומר ראש השנה ויום הכפורים כרגלים, מאי טעמא הוקשו כל המועדים זה לזה. ואמר רב גידל בר מנשה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל:
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.