אבל מן כד עייל יומא שביעאה אפילו כל דהו מותר [ברחיצה] ובכל מילי דהוה נהיגא (בימי) [קמי] אבלו, דקיימא לן מקצת היום ככולו. ואי שכיב שכבא מקמי רגל חד יומא או תרין יומין, אפילו שיתא יומי, ואע"ג דלפניא דחי לה רגל לאבילות מיניה לא אמרינן מקצת היום ככולו אלא כולא יומא דמעלי נהיג ביה אבילות עד דעייל רגל, אבל שביעי ודאי אמרינן מקצת היום ככולו:
סידור רש"י · סימן תקנ״ב
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.