שאילו מקמיה רב נטרונאי גאון מקום שאין בו רגיל לירד לפני התיבה אלא אחד, ופעמים שהוא טרוד במלאכתו, ויש נערים שהגיעו לשמונה עשרה (ולשש) [ולשבע] עשרה ולא נתמלא זקנם, מהו שיעשו שליח צבור ויוציאו רבים ידי חובתן ואל יתבטלו מתפילה, והשיבן כך [ראינו] שזה שאמרו חכמים אינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו, כך מצוה מן המובחר, וכמה דאפשר למיהוי גברא מליא טפי עדיף מינוקא, אבל במקום שהוא מבטל קדושה וברכו וימלוך, לא מיבעיא בן י"ח ובן י"ז, אלא אפילו בן י"ג ויום אחד כי לא אפשר נעשה שליח ציבורא, דקאמרינן זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, טעמא דלא הגיע לכלל מצות שאינו מוציא רבים ידי חובתן, אבל בן י"ג ויום אחד כי לא אפשר שפיר דמי:
סידור רש"י · סימן נ״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.