ומסדר כל התפלה כסדר, ולאחר שמסיים הציבור תפילתן מקדש שליח צבור עד דאמירן, ופותח ויהי נועם, ומתחילין הציבור אחריו ויהי נועם עד סוף המזמור, וכן המנהג לאחר שמסיים הציבור אורך ימים אשביעהו, חוזר ושונה שליח צבור אותו הפסוק אורך ימים וגו', ואומר ואתה קדוש וגו', וקרא זה אל זה, ואומר כולה סידרא, עד עושה השלום, וזה שנהגו לומר ויהי נועם וקידושא בנעימה ובאריכות טעם באפוקא שבתא כדי שישתהו בסידרן, כדי להאריך מנוח רשעים מלחזר לגיהנם [כדאמרינן במו"ש צועק המלאך שהוא ממונה על הרוחות חזרו לגיהנם]. שכבר השלימו ישראל סדריהן, ולכן ישראל מזכירין ויהי נועם בסדר מוצאי שבת:
סידור רש"י · סימן תקכ״א
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.