סידור רש"י · סימן תקט״ו, א׳

למדונו רבותינו למה מתפללין בחול שמונה עשרה ברכות, ובשבת שאנו בטלים אין אנו מתפללין אלא שבע, ולמה אין מתפללין י"ח בשבת. אמר רב הונא מפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת. אמר הקב"ה [שבת] זו מנוחה היא לישראל, שנאמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל (מ"א ח' נ"ו), למה לפי שבחר בשבת תחילה, שנאמר וינח ביום השביעי (שמות כ' י"א), ובתפילה שאנו מתפללין בחול יש דברים בחול שצריך אדם להזכיר, ובשבת אין צריך להזכיר, אם היה חול אומר חונן הדעת, היה בעל תשובה אומר הרוצה בתשובה, אם היה בשבי אומר גואל ישראל, אם היה חולה אומר רופא חולי, אומר הקב"ה למנוחה ניתנה לישראל השבת, ואם יתפלל אדם י"ח ברכות נזכר הוא מעשיו ומיצר, נמצא שם שמים מתחלל, לפיכך תיקנו רבותינו תפילה בשבת שאין בה צער של כל דבר, (ומכאן) [ומניין] סמכו שיהיו מתפללין שבע ברכות מן המזמור של שבת שכתוב בו שבע (אמירות) [אזכרות], טוב להודות לה' (תהלים צ"ב ב'), כי שמחתני ה' בפעליך (שם שם ה'), מה גדלו מעשיך ה' (שם שם ו'), ואתה מרום לעולם ה' (שם שם ט'), כי הנה אויביך ה' (שם שם י'), שתולים בבית ה' (שם שם י"ד), להגיד כי ישר ה' (שם שם ט"ז), הרי שבע אזכרות כנגד ז' תפילות: