לכך אנו אומרים ואני תפילתי לך ה' עת רצון (תהלים ס"ט י"ד) קודם תפילת המנחה, דכתיב למעלה הימנו ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר (שם שם י"ג), כך אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם אומות העולם ביום שמחתם וביום אידם הם שותים ומשתכרין ומרננים בבית משתאותיהם כל היום, ואין מזכירין שמך, אבל אני לא כן משהגדלת השמחה לישראל ובא יום מנוחה ושמחתי, לאחר שאני שבע ומעונג ומפונק אינני שוכחך, וכשמגיע זמן תפלה אני פוסק מבית משתיי ותענוגיי, וקופץ לתפילתי לעת רצון ושעה קבועה, ונותן הודאה על חלקי, לכך נהגו העם לומר כך במנחה בשבת. ומה נשתנה מנחת שבת ממנחת יום טוב לומר פסוק זה, מפני שתיקן עזרא שיהיו קורין בתורה במנחה בשבת מפני יושבי קרנות, לכך אנו מודים על חלקנו, שלא שמנו כמשפחות האדמה לשבת בקרנות, אלא לעת רצון ותפילה אנו תדירים להתפלל, אבל ביום טוב לא תיקן עזרא כן:
סידור רש"י · סימן תקי״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.