תנו רבנן הנצרך לנקביו אל יתפלל, ואם התפלל תפילתו תועבה, ואמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאין יכול לעמוד על עצמו, אבל אם יכול לעמוד על עצמו תפילתו תפילה, עד כמה עד פרסה, הילכך צריך לאפנויי ואסיר לצלויי עד דמפני, ואי לא לא מיקבלא צלותיה, ותניא אידך הצריך לנקביו אל יתפלל, משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל (עמוס ד' י"ב), וכתיב שמור רגליך כאשר תלך אל בית [ה]אלהים (קהלת ד' י"ז), אמר ר' יוסי ואיתימא רב חנינא בר פפא שמור נקביך בשעה שאתה עומד לפניו בתפילה:
סידור רש"י · סימן מ״ט
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.