ומקדשין על היין בלילי שבתות, דתנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ' ח') זכרהו על היין, אין לי אלא ביום בלילה מניין, ת"ל את יום מהדר אלילא, כתיב זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו על היין, מכאן סמכו חכמים קידוש היום מן התורה אין לי אלא בשבת, חג המצות מניין ת"ל למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים (דברים ט"ז ג'), חג השבעות מניין ת"ל וזכרת כי עבד היית במצרים (שם שם י"ב), [חג הסוכות מניין ת"ל וזכרת כי עבד היית במצרים], ומניין דאסוכות קאי מדעילויה דקרא, כתיב הענק תעניק לו (שם ט"ו י"ד). וסמיך ליה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים (שם ט"ז י"ג), ואע"ג דמזכיר בקידושא צריך לאדכורי בצלותא ובברכת המזון, מאי טעם זכור וזכרת תרי קראי כתיבי ואתי יום טוב ויליף משבת, מה שבת בתפלה ועל הכוס, אף יום טוב בתפלה ועל הכוס:
סידור רש"י · סימן תפ״ד
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.